בית - מאמרים - מנהגי פרשת שירה

עוד עדכונים

מנהגים לשבת בשלח המכונה פרשת שירה

יא' שבט התשפ"ג  |  2.2.2023  |  13:00

פרשת שירה מנהגים

יקרא את פרשת שירה בשמחה עצומה

שבת זו פרשת בשלח נקראת "שבת שירה" על שם השירה ששרו משה רבינו ועם ישראל כולם כאחד, ואפי' עוברים במעי אמותיהן הוציאו ראשן והיו שרים ומזמרים לאל עליון, כאשר ראו את הנס הגדול שלא היה כמוהו של קריעת ים סוף שנחלק לי"ב חלקים. שהוא הנס היותר גדול מכל העשר מכות שהיו במצרים. וכל השירה נאמרה ברוח הקודש וכפי שאמרו ז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן במראות הנבואה. ובין דברי ההודיה שבשירה משולבים גם פסוקים של נבואה על הכניסה לארץ ישראל, על הגאולה השלימה שתהיה בקרוב ועל בנין ביהמ"ק.

ויש בה סודות עליונים ורמזים. ובזהר הקדוש הפליג מאד בשבח אמירת שירת הים וסודה, אחר פסוקי דזמרה שהוא עילוי גדול מאד ונחת רוח לשכינת עוזנו, ועל כן צריך לאמרה בשמחה רבה ובנעימה, ויצייר בדעתו כאלו עומד כעת ביבשה בתוך הים והמצרים טובעים והוא ניצול, וזו סגולה לכפרת עוונות.

השירה כוללת ח"י פסוקים וח"י אזכרות שמות הוי"ה ב"ה וכמו שיבואר להלן בעזהי"ת.

וכידוע מיום שברא הקב"ה את העולם עד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה לקב"ה אלא ישראל, ברא את אדה"ר ולא אמר שירה, הציל את אברהם אבינו מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה, הציל את יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה, הציל את יעקב אבינו מהמלאך ומעשו ומשכם וכו' ולא אמר שירה, כיון שבאו ישראל לים סוף ונקרע להם הים לי"ב גזרים מיד פתחו ואמרו שירה לקב"ה שנאמר "אז ישיר משה ובני ישראל".

נוהגים לתת חיטים לעופות (והטוב ביותר לתת מערב שבת)

כ"כ המג"א (סי' שכד ס"ק ז) ואינו נכון מנהג זה שהרי אין מזונותיו עליך. וכ"כ בשלחן ערוך הרב (אות ח) ובבאר היטב (ס"ק ח) ובמשנ"ב (ס"ק לא).

אולם דעת מו"ר מופת הדור (בחזו"ע שבת ד הלכות טוחן הלכה יב) והנוהגים לזרוק חטים בשבת שירה בחצרות ובמרפסות יש להם על מה שיסמוכו, ומנהגם של ישראל תורה הוא. וכתב שם במקורות שהטעם הוא שלא נאסר אלא במזונות שיש בהם טורח, והוא מחזר אחר החיה ועוף להאכילם ולהשקותם, אבל זריקת פירורים מותר. ועי"ש עוד בדבריו.

המנהג לאכול בשבת שירה חיטה

בשלח - זה שאמר הכתוב (שיר השירים ד׳ י״ג) שלחיך פרדס רמונים, מה רימון מלאה גרעינים אף ישראל היו מלא כל טוב כשיצאו ממצרים.

והטעם כי כתוב (תהלים קמ״ז י״ד) ״השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך״ - שכשיש שלום הקב״ה ״חלב חטים ישביעך", וישראל כשיצאו ממצרים היו באהבה ואחווה ולכן בשבת זו אוכלים חטים לסימן שיהיה שלום בישראל, וזה מרומז בר"ת של הפסוק "ויהי בשלח פרעה", ונהגו ישראל ה' ישמרם, בשבת שירה לאכול חטה, פרסות רגלים עם הריסה.

ולכן יש נוהגים לזרוק על חתן וכלה חטה לרמז שיהיה שלום ביניהם ועי״כ תהיה מצויה להם הפרנסה (עי׳ שו״ע או״ח סימן קע״א ס״ה), ולכן גם כשחתן וכלה הולכים לחדר חותכים להן לחם שזה חטה לסימן טוב.

וכן להביא לצפרים חטה, כי חטה גי' כ"ב, כנגד כ"ב אותיות התורה, שנכין עצמינו לקבלת התורה הנמצאת בפרשת יתרו בשבוע הבא בעהי"ת.

וכן המנהג לאכול חמין חטים בשבת שירה (כן מובא הב"ח חאו"ח סי' רח).